גם...וגם... וגם... וגם......... וגם... 

ישראל הרצל  -  מי אני?

הייתי מהנדס ראשי וסמנכ"ל טכנולוגיה בחברת היי-טק גדולה בתחום התקשורת.  בגיל חמישים וחמש החלטתי "מהיום אני אעשה רק מה שאני אוהב- ציור, עד היום עשיתי מה שהורי כוונו אותי לעשות - הייטק".   אני גר בכפר סבא עם בת  זוגי עליזה, אב לשלושה וסבא לארבעה.                                                                                                  

מאותו יום הפכתי לפנסיונר שבקריירה השנייה הינו אמן רב תחומי:

גם צייר דיגיטלי אוטודידקט, גם סופר על אמנות, גם מרצה מבוקש, גם כתב מאמרים וכתבות על אמנות, וגם יזם.                                             

כצייר דיגיטלי הצגתי אחד עשר תערוכות יחיד בגלריות בארץ: ביפו, קיסריה, ירושלים וכפר סבא, ובגלריות בחו"ל: באוסטריה ובשוויץ.  תערוכתי האחרונה "הרצל מצייר את הרצל", הוצגה בישראל שלוש פעמים, בנוסף נשלחה תערוכה זאת לתצוגות בווינה, ובג'נבה בחסות ובמימון משרד החוץ.                                                                    

כסופר על אמנות כתבתי את הספרים - "אמנות דיגיטלית בעולם ובישראל - 1945 - 2010",  ואת "ציורים שמחשבים אוהבים".                             

כמרצה הרציתי מאות הרצאות על בנימין זאב הרצל, על אמנות ותערוכות לארגוני אמנים, ועל נסיעותי לחו"ל למועדוני מתנדבים.                   

ככותב מאמרים וכתבות באתר "מאמרים", כתבתי 65  מאמרים, שנצפו למעלה מעשרת אלפים צפיות.                                                        

כיזם הקמתי בשנת 2009 את קבוצת "עשרה אמנים דיגיטליים", ובשנת 2018 את קבוצת  "להתפרסם כאמנים ביחד".                                                                                        

כשהחלטתי להחליף מקצוע מסמנכ"ל בחברת הייטק לאמן, אמר לי חבר: "ללא לימודים בבי"ס גבוה לאמנות כמו בצלאל או המדרשה, או להיות תלמיד אצל מורה שהינו אמן מפורסם, כמו רפי לביא או קדישמן שידחוף אותך, אי אפשר להצליח, אתה אוטודידקט - אף אחד לא יעריך את עבודתך". תשובתי הייתה "כמו שלמדתי בהייטק, אם לא יתנו לי להיכנס דרך הדלת, אכנס דרך החלון".

עד גיל 55 עשיתי מה שהורי המליצו לי – הייטק, ומאז אני עושה מה שלבי רוצה – חדשנות באמנות.  מאז אני יצירתי – ללא בוסים שהגבילו אותי על כל צעד. למרות שבקריירה שלי הייתי בעמדות בכירות: גם מנהל פרויקטים ענקיים, מהנדס ראשי, וגם סמנכ"ל טכנולוגיה בחברה, קשה לי לזכור את הפעמים בהם הייתי מאד יצירתי או מבסוט.

סדרות הציורים הדיגיטליים שלי, היא מחווה לציונות: להרצל ולמנהיגי מדינת ישראל. אני מנסה להתחבר לנשמות שלהם, ובעזרת משיחות מכחול וצבעים מדמיין איך הם היו רוצים שיציירו אותם. אני מקדיש לכך את מלוא האנרגיה היצירתית שלי, את ההשראה והתלהבות בעבודתי האמנותית, המשקפת את עולמי הפנימי.                                            

מטרותי באמנות וכיצד הצלחתי ליישם את חלקן

מאחר ואני מאמין בציונות ובדברים שאמרו מנהיגיה - הרצל שאמר: "אם תרצו אין זו אגדה" וז'בוטינסקי שאמר: "קשה, זאת אומרת שאפשר לעשות את זה", הצבתי לי שלוש מטרות מרכזיות באמנותי:

• להיות "צייר של הציונות המודרנית", עם סדרות מוקדשות למנהיגים הציונים והישראלים העיקריים.
• להפיץ את יתרונות הציור הדיגיטלי, וללמד לצייר דיגיטלית את אוכלוסיית הפנסיונרים בארץ.
• להיות בעל סגנון ייחודי שלי, ובעל חתימה ייחודית לפי תורת הסינסטסיה (היכולת לראות מספרים ואותיות בצבעים).

הסגנון שלי הוא "מופשט פיגורטיבי", ולפעמים גולש למופשט.                       

עבודותיי מושפעות ממספר ציירים מודרניים, סגנונם הייחודי ורעיונותיהם.

בין הסגנונות שהושפעתי מהם: " תקציר גאומטרי " של פיט מונדריאן, "אשליות אופטיות " של ויקטור ווסרלי ((Vasarely ובריג'יט ריילי , "אמנות הפופ" של אנדי וורהול (Warhall) , ו"שעתוק בעידן השיווק ההמוני" של הצייר תומאס קינקייד (Kinkade) והפילוסוף וולטר בנימין.   לפיכך אני לומד מהם, אך יוצר שפה אמנותית ייחודית משלי.

הרי הסבר איך יישמתי חלק ממטרותי עד היום, ואיך אמשיך ליישמן.

מטרה 1: "צייר של הציונות המודרנית" – הישום: ציירתי 8 סדרות בסדרת מנהיגי הציונות, מהם הוצגו 3 סדרות בארץ ובאירופה.

מטרה  2: להפיץ את יתרונות הציור הדיגיטלי, וללמד לצייר דיגיטלית את אוכלוסיית הפנסיונרים בארץ – היישום:

א. כתבתי את הספר "אמנות דיגיטלית בעולם ובישראל - 1945 - 2010".

ב. ייסדתי את קבוצת "עשרה ציירים דיגיטליים", בשנת 2009

ג. הרציתי בהתנדבות כ-40 הרצאות על אמנות וציור דיגיטלי עד היום, אמשיך בכך. 

ד. אני  מתכנן בעתיד הכנה של סדרה של עשרה סרטונים על לימוד ציור דיגיטלי עבור אוכלוסיית הפנסיונרים בארץ.

מטרה 3: להיות בעל סגנון ייחודי שלי, ובעל חתימה ייחודית לפי תורת הסינסטסיה (היכולת לראות מספרים ואותיות בצבעים)  –

הישום בנושא סגנון ייחודי – מתרכז בעבודתי בנושא "ציונות".

הישום בנושא חתימה ייחודית - יצרתי חתימה דיגיטלית ייחודית. מקווה שנושא חתימה דיגיטלית יתפשט בעולם האמנות.

למדתי לא לפחד מכישלון

"אם ברצונכם להגביר את שיעור ההצלחה, הכפילו את שיעור הכישלון" דברי תומס ווטסון. אנחנו שומעים על אנשים מצליחים מאוד, אנחנו שומעים בדרך כלל על הישגיהם העצומים, ולא על הטעויות הרבות שעשו, וגם לא על הכישלונות שנחלו בדרך להצלחה.               למעשה, מרבית האנשים המצליחים בהיסטוריה הם גם אלה שידעו את מרבית הכישלונות, ולא במקרה. אנשים הזוכים בהישגים גדולים , במיוחד באמנות, מבינים שכישלון אינו מכשול כי אם אבן דרך להצלחה. רובנו מאמינים שכישלון הוא מביש, מביך ואף מפחיד ומאיים. זאת מכיוון שאי הצלחה עלולה להעיד על העובדה שאין לנו את הכישורים הנחוצים להצלחה, או שאולי החלום שלנו לא נועד להתממש, אותן אמונות ופחדים שסיגלנו עם השנים כתוצאה מגישה שככל הנראה ספגנו מהסביבה. עם זאת, אם תשאלו את מיטב האנשים המצליחים בעולם, תתוודעו לפתע לסיפור אחר לחלוטין וזאת מאחר שהם יספרו לכם שהכישלון הוא לא רק טוב, אלא גם הכרחי. 

הצעתי מספר רב של הצעות לעשות תערוכות לגופים שונים, כולל שליחת עשרות עבודות דוגמה, וקבלתי עליהן תשובות שליליות, בין היתר:

פעמיים בקשתי סיוע ממפעל הפיס לעריכת תערוכות, ונדחיתי.  

 לא התקבלתי לחברות באיגוד האמנים הפלסטיים בישראל, בבקשתי  הראשונה.                                                                                

הצעתי לכנסת את תערוכת "ראשי הממשלה" ולבית הנשיא את תערוכת "נשיאי ישראל". הצעתי לבית התפוצות את תערוכת "יהודים במלחמה". הצעתי למרכז פרס בת"א תערוכה על פרס, למרכז רבין בת"א תערוכה על רבין, לבית בן גוריון בת"א ולנמל התעופה בן גוריון תערוכה על בן גוריון, למרכז בגין בירושלים תערוכה על בגין.                                                  

הצעתי למספר רב  של גלריות שונות מבחר תערוכות.                               

הצעתי לקרן החדשה את תערוכת "זוועות המלחמה", העבודות הכי חזקות שעשיתי.

בנוסף הגשתי פעמיים מועמדות לפרס שיף ונדחיתי.                                  

כתבתי עם צוות דוקטורים סדרת מאמרים על "חדשנות והייטק באמנות" והצעתי לפרסם אותם בעיתונים: כלכליסט, דה מרקר, ומוסף "גלריה" של עיתון הארץ, והכתבות לא התקבלו.

אסיים בזאת "אין הצלחה בלי סיכון ובלי כישלון". לעתים קרובות איננו רואים זאת, כי התוצאה בולטת יותר מהתהליך — אנחנו רואים את ההצלחה הסופית ולא את הכישלונות שבדרך. למדתי להכיר בכך שהגשמת הפוטנציאל שלי מוכרחה לכלול גם כישלונות, אני הפסקתי לברוח מסיכונים ומאתגרים, וזאת עצתי גם לאחרים.